ביום 25.10.16 ניתן גזר הדין בעניינו של משה פרץ. במסגרת גזר הדין הוטלו על מר פרץ 4 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן קנס בסך 60,0000 ₪.
בעקבות תוצאות גזר הדין, נשמעו קולות, הסוברים כי העונש אותו גזר בית המשפט על מר פרץ הינו מקל יתר על המידה.
נראה כי קולות אלו אינם קראו את גזר הדין המלא, אלא הסתפקו בשמיעת תמציתו בלבד.
מקריאת גזר הדין עולה תמונה ברורה, לפיה בית המשפט שקל את כל השיקולים הרלוונטים טרם גזירת דינו של מר פרץ. בית המשפט מנתח שלב אחרי שלב את הדרך אשר הובילה אותו בסופו של יום לגזור את דינו של מר פרץ.
מר פרץ הודה והורשע במסגרת כתב אישום מתוקן, בכך שבין השנים 2007-2009 ניהל יחד עם מר זינדני עסק לאמרגנות והפקת אירועים. הנאשם הופיע כזמר באירועים שונים וזאת בתמורה לתשלום שגבה יחד עם מר זינדני. סך התמורה אשר התקבלה בידי מר פרץ ומר דינדני ואשר בגינה לא הוצאה חשבונית מס או הוצאה חשבונית חלקית הינו כמיליון ₪ כאשר סכום המע"מ הינו כ- 1388 אלף ₪.
כנגד מר זנדיני הוגש כתב אישום נפרד בגין שלושה אישומים. אחד מן האישומים דומה לכתב האישום המתוקן בעניינו של מר פרץ, אם כי מחמיר יותר ושני אישומים נוספים עניינם עבירות מס אחרות שבוצעו על ידי מר זנדיני ואשר אינן קשורות למר פרץ.

עמדת הפרקליטות מחמירה עם משה פרץ ביחס לאמרגנו

אם כן, ניתן לראות כי עניינו של מר זנדיני חמור יותר מעניינו של מר פרץ. בעניינו של מר פרץ התביעה עתרה להשית עליו עונש מאסר של שנתיים מאחורי סורג ובריח. לעומת זאת, באופן מפתיע ולא ברור, הגיעה התביעה להסדר טיעון עם מר זנדיני להטלת עונש מוסכם של 6 חודשי עבודות שירות.
ישאל הקורא הכיצד יתכן שעל אירועים חמורים יותר של עבירות מס מבקשת המדינה מבית המשפט לגזור את דינו של נאשם אחד לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות ואילו במקרה של נאשם אחר, בעבירות קלות יותר, מבקשת המדינה לגזור את דינו לשתי שנות מאסר?
התביעה ניסתה להסביר את הפער בענישה בין השניים בכך שמר זנדיני לקח אחריות ולא ניהל הליך של הוכחות (שמיעת עדים). לעומת זאת מר פרץ ניהל מספר ישיבות הוכחות ורק לאחריהן הודה ולקח אחריות על מעשיו. אך נתון זה של התביעה אינו מדויק, אכן מר פרץ ניהל באמצעות סניגוריו מספר ישיבות של שמיעת עדים בפני בית המשפט אך לאחר שנשמעו מספר עדים, הגיע להסדר טיעון לעניין תיקון כתב האישום (לא לעניין העונש) ואשר במסגרתו תוקן כתב האישום לקולא דבר המלמד שלא היה מדובר בניהול הוכחות סרק ובזבוז זמן שיפוטי יקר.

בית המשפט: עקרון האחידות בענישה מחייב

לא ייתכן כי שני נאשמים עם רקע דומה, יועמדו לדין בגין אותה מסיכת ראיתית ואף מר זינדני יועמד לדין בגין שני אישומים נוספים אשר אינם קשורים למר פרץ והתביעה תעתור כנגד האחד לענישה של עבודות שירות וכנגד השני, ללא סיבה הנראית לעין, וללא נימוק משפטי לעונש של שנתיים. פער זה בלתי נתפס ובית המשפט במסגרת גזר דינו מתייחס לעקרון אחידות הענישה כאחד השיקולים אשר הנחו אותו במסגרת גזר הדין של מר פרץ.

אם לא די בכך, מר פרץ אף הסיר את המחדלים, דהיינו שילם את הכספים אותם היה חייב לרשות המיסים בגין העבירות נשוא כתב האישום. בכך למעשה, השיב את הכספים אותם שלשל לכיסו שלא כדין.
בנסיבות המתוארות נראה כי גזר דינו של בית המשפט מנומק היטב, מבהיר ומסביר בצורה פשוטה וברורה מדוע בחר להטיל על מר פרץ את הענישה אותה גזר עליו בסופו של דבר. ענישה אשר בנסיבות העניין ראויה ומאוזנת.

פורסם לראשונה באתר קרימינלי:
https://www.criminali.co.il/פלילי-כללי/stories/טורים-אישיים/עו"ד-גל-וולף-מנתח-עבורנו-את-גזר-הדין-בעניין-משה-פרץ

פורסם לראשונה באתר קרימינלי:
https://www.criminali.co.il/אלימות-במשפחה/stories/תקיפת-בת/-בן-זוג/טענת-האישה-שאוימה-בסכין-הופרכה

כנגד הנאשם הוגש במרץ 2016 כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון המייחס לו עבירה של איומים. במועד הרלוונטי לכתב האישום, היו הנאשם והמתלוננת גרושים זה מעל לשנה וזו התגוררה בראשון לציון והייתה בקשר עם אחר. לטענת המתלוננת, היא והנאשם התגרשו בשנת 2011, לאחר כ-10 שנות נישואין ולהם בן משותף בן 9.
"אם את במלחמה איתי אז תהיה מלחמה ואני אראה לך את הגיהינום"
על פי המתואר בכתב האישום, באפריל 2013 בשעות הערב, הנאשם התלווה אל גרושתו ואל בנם לסופר, כאשר במהלך הנסיעה התקשר לנייד של המתלוננת בן זוגה החדש. לדברי המתלוננת, הנאשם יצא מהאוטו ונעמד על ידה כדי לשמוע את השיחה, ומיד לאחר מכן ובסמוך לסופר מרקט, איים הנאשם על גרושתו בכך שאמר לה: "אם את במלחמה איתי אז תהיה מלחמה ואני אראה לך את הגיהינום". בהמשך לאמור, בסמוך לדירה, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "אל תדאגי אף אחד לא יגע בך, אני לא אתן לאף אחד לגעת בך ואת לא תהיי עם אף אחד".
יום לאחר מכן, גם כן בשעות הערב, הגיע הנאשם לקחת את הילד מפני שרצה לבלות עמו את אחר הצהריים. לדברי המתלוננת, כשהגיעו המתלוננת והילד לרחוב סמוך לדירת מגוריה של המתלוננת, ביקש הנאשם לשוחח אתה וביקש שיחזרו להיות יחד. לטענת המתלוננת, היא סירבה ונסעה לביתה, וכאשר הגיעה לדירתה חיכה לה הנאשם מתחת לבית ואיים עליה בכך שאמר לה: "את לא תהיי עם אף אחד ואם תתלונני במשטרה ויעצרו אותי לא אכפת לי לשבת בכלא".
הנאשם באמצעות עו"ד גל וולף כפר במיוחס לו בעובדות כתב האישום והוסיף כי כתב האישום כלל לא מגלה עבירה.
לעומת עדות המתלוננת, עדותו של הנאשם נמצאה עקבית ואמינה
בית המשפט פסק שמדובר בעדות מול עדות: מצד אחד עדותה המרשיעה של המתלוננת והמצד השני, גרסתו המכחישה של הנאשם. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה שיש לזכות את הנאשם, ולו מחמת הספק, מעבירת האיומים אשר יוחסה לו בכתב האישום. זאת, בהתבסס על העובדה שחלקים מסוימים מעדותה של המתלוננת כללו סתירות ואי-דיוקים.
אל מול עדותה של המתלוננת, קיבל השופט שמעון שטיין את דברי סנגורו של הנאשם, עו"ד גל וולף, והסכים כי עדותו של הנאשם נמצאה עקבית ואמינה. לדברי השופט: "לא מצאתי בחקירתו סתירות מהותיות שלא ניתן להסבירן במגבלותיו הטבעיות של הזיכרון האנושי. דבריו הסדורים ניחנו בכנות רבה ובגילוי לב. העובדות שוחזרו ללא כחל וסרק".
עוד קבע השופט, כי הסכסוך בין בני הזוג הינו סכסוך ממוני על כך שהנאשם הפסיק לשלם מזונות לגרושתו ולכן, הצליח הנאשם לעורר את הספק הנדרש לצורך זיכויו. לפיכך, בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

פורסם לראשונה באתר קרימינלי:
https://www.criminali.co.il/עבירות-אלימות/stories/איומים/עדות-המתלוננת-מפוקפקת-_-הנאשם-זוכה

בהתאם לעובדות כתב האישום שהוגש לבית משפט המחוזי בלוד, ביוני 2015 גמל הנאשם בליבו לבצע שוד על מנת להשיג כסף. במשכך, לקראת סוף החודש, יצא הנאשם מביתו בראש העין כשהוא חמוש בשוקר הנחזה כאקדח וכן בפתק עליו כתב "זה שוד אני חמוש את הכסף".

סמוך לשעה 11:20 נכנס הנאשם לסניף בנק הפועלים בפתח תקווה. הנאשם התיישב סמוך לדלפקי הקופה העסקית בסניף והמתין לשעת כושר בה תתפנה הכספרית.
סמוך לשעה 12, עת התפנתה הכספרית, ניגש אליה הנאשם, התיישב מולה, הניח בפניה את פסק השוד, ודרש ממנה את הכסף תוך שהורה לה שלא ללחוץ על לחצן המצוקה. הנאשם הפנה את תשומת ליבה של הכספרית לאקדח והצביע עליו בצורה מאיימת, תוך שדרש את הכסף וחזר והדגיש לבל תלחץ על כפתור המצוקה בטון מאיים.
עובדת נוספת, אשר ישבה בעמדה סמוכה, הבחינה בנעשה. הנאשם פנה אליה והורה גם לה להביא לו את הכסף ולא ללחוץ על לחצן המצוקה. בשל איומיו של הנאשם וחששה הרב מפניו, מסרה הכספרית לנאשם 46,940 ₪. הנאשם לקח את הכסף ונמלט מהמקום.
לטענת התביעה: יש להטיל על הנאשם בין 3 ל-6 שנות מאסר

לטענת התביעה, קיימת חומרה יתרה בנסיבות השוד בשל התכנון המוקדם, ההצטיידות בשוקר חשמלי הנחזה לאקדח, ההמתנה הארוכה בתוככי הבנק לשעת כושר לשם ביצוע המעשים והאיום המפורש באמצעות השוקר באופן שעלול היה להוביל לשימוש בו.

יחד עם זאת, בשל הודאת הנאשם במעשים, לקיחת האחריות, ועבר הפלילי שהינו ישן ואיננו מכביד, עותרת התביעה לגזור את עונש המאסר של הנאשם ברף התחתון של מתחם הענישה. לפיכך, עתרה התביעה לכך שיש להטיל הנאשם בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל.
עו"ד גל וולף, שייצג את הנאשם, טען כי ברקע לביצוע המעשים עומדת התמכרותו של הנאשם להימורים, כאשר מצב זה הוביל את הנאשם לבצע את השוד. לשיטת ההגנה, נסיבות ביצוע השוד הן ברף הנמוך, שכן הנאשם נכנס לבנק עם פנים גלויות, והצטייד בשוקר חשמלי ולא באקדח אמתי. לדבי עו"ד וולף, על אף הבהלה שנגרמה לכספרית לא נשקפה לה כל סכנה ממשית.
עוד פירט עו"ד גל וולף על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, שהינו כבן 50, נשוי ואב לשניים, הסובל ממחלות שונות המקשות עליו למצוא עבודה מסודרת, ומתקיים מקצבת נכות. הנאשם הודה כבר בחקירתו במשטרה והוא חש חרטה כנה בשל המעשים שביצע. כמו כן, עברו הפלילי אינו מכביד. לאור האמור, אמר וולף כי "עתירתה העונשית של המאשימה איננה ראויה ואינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בעבירות שוד בנסיבות דומות".
בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה
במהלך הדיון ציינה השופטת רות לורך כי רמת הענישה בעבירת השוד מגוונת מאוד, שכן לעבירה זו פנים וצורות רבות. השופטת קיבלה את דבריו של עו"ד גל וולף והחליטה כי יש לשקול לזכותו של הנאשם את הודאתו בעבירה שיוחסה לו ואת החרטה שהביע על מעשיו. כמו כן, הוחלט לקחת בחשבון בקביעת העונש את נסיבות חייו הקשות של הנאשם ואת מצבו הבריאותי שאיננו שפיר.
לאחר בחינת השיקולים השונים השופטת גזרה על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל, 16 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לפקידות הבנק בסך 2,000 ₪ לכל אחת.

פורסם לראשונה באתר קרימינלי:
https://www.criminali.co.il/עבירות-אלימות/stories/שוד/שוד-מזויין-בבנק-_-20-חודשי-מאסר

מהי עבירת מס?

עבירות המס מוגדרות במספר חוקים, שכל אחד מהם מגדיר עבירות מסוימות אך קובע גם עניינים אזרחיים וטכניים. כמו לדוגמא: אופן דיווח המס, אופן הגשת דו"חות שנתיים, שיעור המס המוטל בהתאם להכנסה וסוג ההכנסה (כמו לדוגמא, מס החברות לא זהה בשיעורו על מיסוי היחיד). ככלל, עבירות מס יכולות להיות כאמור עבירות מהותיות כמו העלמת מיסים, אך חלק ניכר דווקא מעבירות המס יכולות לבוא לידי ביטוי בפן טכני. לדוגמא: אי הגשה של דו"חות לרשות המיסים בזמן מוגדר, אובדן של חשבוניות, רישום שגוי של הכנסה, אי דיווח על הכנסה במועד, ועוד. בנוסף, יודגש שבניגוד לעבירות "רחוב", עבירות מס מוגדרות לרוב בתור עבירות "צווארון לבן", שכן אלו עבירות שבדרך כלל נעשות באופן מתוחכם ובאופן הדורש ידע והכרת הדינים הרלוונטיים לשם ביצוען.

החוק העיקרי בכל הנוגע לעבירות המס, ובכלל זה לדיני המיסים, הוא פקודת מס הכנסה, [נוסח חדש], העוסקת במיסוי רווחי היחיד, רווחי חברה, ובכל הנוגע למס מעבודה או מהכנסה פאסיבית. חוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 עוסק במיסוי המוטל על עסקאות (בין אם צרכניות ובין אם סיטונאיות). בדומה לפקודת מס ההכנסה, גם חוק מס ערך מוסף כולל בצד אחד עבירות, אך בד בבד הוא קובע עניינים טכניים כמו הגשת דו"חות למע"מ, אופן פתיחת תיק של עוסק החייב במע"מ ועוד. חוק מיסוי מקרקעין, תשכ"ג- 1963 עוסק בכל הנוגע למיסוי עסקאות הנעשות במקרקעין.

דוגמאות לעבירות מס:

פקודת מס ההכנסה מגדירה עבירות רבות, חלקן טכניות מאוד, וחלקן מהותיות יותר, להלן מספר דוגמאות:

אי ניכוי מס: ישנם גופים שיכולים לנכות מס מראש לאדם אחר. הדוגמא לכך הם מעסיקים. אך מי שאמור לנכות מס כדין, וניכה מס אך לא העבירו לרשויות המס, מבצע עבירה פלילית.

מרמה בדיווח על הכנסות: זו עבירה חמורה מאוד, מי שפועל במרמה כדי לסייע לאחר או כדי למנוע גילוי של הכנסות, מבצע עבירה חמורה מאוד שדינה יכול להגיע לעד שבע שנות מאסר. עבירה זו מנויה בסעיף 220 לפקודת מס הכנסה. מרמה בדיווח על הכנסות יכולה להתבטא לדוגמא: ברישום כוזב בהצהרת הון, רישום שקרי בדו"ח לרשויות המס, ועוד.

ניהול עסק ללא דיווח כדין: ניהול עסק, אפילו מזערי מבלי להודיע לרשות המיסים, מהווה למעשה העלמת הכנסה. אומנם, מדובר בעבירה חמורה. אך לעיתים, אנשים עוסקים בתחום מסוים לשם תחביב בלבד. תחביב, שיכול להניב הכנסה של כמה מאות שקלים בחודש. אך אכן, גם בנסיבות כאלו מדובר בעבירה פלילית.

חוק מס ערך מוסף, קובע גם הוא מספר עבירות, שבדומה לעבירות לפי פקודת מס ההכנסה, יכולות להיות טכניות אך גם חמורות ומהותיות. כמו לדוגמא:

אי הוצאת חשבונית: עבירה זו היא כשמה. מצד אחד, מדובר בעלמת מס, אך מנגד לעיתים יכול אדם לשכוח להוציא חשבוניות כאשר מדובר בסכומים נמוכים. אך עדיין, מדובר בעבירה שדינה עד שנת מאסר.

אי הגשה של דו"ח במועד: אי הגשת דו"ח שנתי למס ערך מוסף, היא לכאורה עבירה טכנית. אך בגין עבירה זו ניתן להיכנס גם כן לעד שנת מאסר.

הוצאת חשבוניות כוזבות: מדובר בעבירה חמורה יותר, שכן זו מרמה מובהקת כלפי רשויות המס, שתכליתה היא להעלים מיסים. העונש על עבירה זו יכול להגיע לעד 7 שנות מאסר.

האם הענישה בעבירות מס היא מחמירה?

התשובה היא בחיוב. בניגוד לעבירות פליליות רגילות שבגינן אדם יכול להיאסר ולהיענש במקביל גם בתשלום קנס או פיצוי לקורבן העבירה. בעבירות מיסים, לא רק שנאשם יכול להישלח לכלא לתקופה, עדיין יהיה עליו לשלם את המס שהועלם או שלא שולם, בתוספת ריביות והצמדות. הענישה בשנים האחרונות בתחום דיני המס רק גדלה.

אם זומנתי לחקירה ברשות המיסים- מה לעשות?

עבירות מס ובכלל זה עבירות צווארון לבן, מצריכות ידע וניסיון רב. אך הניסיון והידע לא בא רק מכיוון הנאשמים ועורכי דינם, אלא גם מכיוון רשויות החקירה. חוקרי רשות המיסים הם לרוב עורכי דין בעצמם, בעלי ידע רחב וניסיון רב בתחום המס. לכן, ההמלצה הטובה ביותר במקרה שבו זומנת לחקירה ברשות המיסים בחשד לביצוע עבירות מס, היא לפנות מיידית לייעוץ משפטי.

פורסם לראשונה באתר קרימינלי:
https://www.criminali.co.il/צוארון-לבן/articles/עבירות-מס-_-בחן-את-עצמך/עבירות-צוארון-לבן

חייב לדווח על כל הכנסה:

פקודת מס הכנסה קובעת שעל כל אדם תושב ישראל חלה חובה לשלם מס הכנסה לכל שנת מס, בשיעורים שנקבעו, בין אם הכנסתו הופקה או נצמחה בישראל או מחוץ לישראל. כמו כן, על כל אדם תושב חוץ שהכנסתו הופקה או נצמחה בישראל, חלה חובה זו. החוק מונה מקורות הכנסה: עסק, משלח יד, השתכרות/ רווח מעבודה, דיבידנד, ריבית והפרשי הצמדה, גמלאות, אחוזת בית וקרקע, פטנט וזכויות יוצרים, רווח מהימורים/ הגרלות/ פרסים וכיוצ"ב.

עוד קובעת הפקודה, כיצד עלינו לנהל את פנקסי החשבונות תוך רישום ההכנסות. יתר על כן, קיימות הוראות ניהול ספרים, תוך מתן תשומת לב לאופן בו יש לנהל את הרישומים הניהוליים והחשבונאיים המוטלים על הנישום.

העבירות השכיחות הן אי-הגשת דוחות, אי-העברת ניכויים, אי-דיווח על מחזור עסקאות לצורך תשלום מקדמות וקיזוז ניכוי במקור שלא כדין. העבירות היותר חמורות הן: השמטת הכנסות, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, הגשת דוחות כוזבים, הוצאת חשבוניות פיקטיביות וסיוע לאחר להתחמק מתשלום מס.

מנהל מס הכנסה או מי מטעמו רשאים לבצע ביקורת פתע בעסק או לבצע קנייה ניסיונית, וכן רשאים לדרוש לעיין בספרי העסק של הנישום.

העלמתם מס: תתכוננו לשלם:

לעבירות המס הטכניות קיים "מחירון", שלפיו לכל עבירה נקבע קנס בסכום ספציפי, בהתאם לחומרת העבירה. לצד אלה, קיימות עבירות מס מהותיות המוגדרות ככאלה שנעשו במודע ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס או לסייע בידיו של אדם אחר להתחמק מתשלום מס ועליהן נוטים בתי המשפט להטיל עונשי מאסר ממושכים וקנסות כספיים כבדים.

התייחסות בתי המשפט למבצעי עבירות מס:

עת בית המשפט גוזר דינו של נאשם, הוא קובע מתחם עונש הולם, בהתאם לעיקרון ההלימה – הערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בפסיקה עקבית הודגשה החומרה הרבה בעבירות המס, ומתן דגש לאינטרס הציבורי תוך העדפתו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות של אי העברת מס הוא פגיעה ישירה בקופה הציבורית ופגיעה עקיפה בכיסו של כל אזרח, וכן פגיעה בערך השוויון בתשלום המס.

הערך שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות של אי הגשת דוחות במועד הוא פגיעה בקיומה של גביית מס תקינה המושתת על דיווח מסודר ובמועד. הדיווח מהווה אמצעי חשוב לצורך יעילות מערכת הגביה ומניעת הפסד לאוצר המדינה, ושמירה על עקרון השוויון בין הנישומים.

הפגיעה בערכים החברתיים הביאה למדיניות ענישה מחמירה בעבירות המס, ובמסגרתה, נקבע כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם, וזאת לשם הבהרת חומרת העבירות, מיגור התופעה, ולשם הרתעה וגמול –

"בית המשפט חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתמכת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס- פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת, כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה" (רע"פ 512/04).

לסיכום:

העלמת מס והשמטת הכנסות נחשבת בישראל לעבירה פלילית חמורה, ובאם אדם מבצע עבירה מסוג זה, הוא צפוי לקנסות בסכומים משמעותיים ועד לעונש מאסר בפועל של עד שבע שנים. על כן, הקפידו לדווח על כל הכנסה בזמן, אל תתמהמהו, הדבר עלול לסבך אתכם בפלילים. ככל שזומנתם לחקירה בעניין זה רצוי להתייעץ בדחיפות עם עורך דין פלילי שזה תחום התמחותו. שכן, עו"ד דין פלילי הבקיא בתחומי עבירות המס יידע מה לעשות על מנת לסייע לכם במצב אליו נקלעתם. כמו- כן, רשות המסים מציעה הזדמנות פז לאזרחים המחזיקים בהון לא מוצהר להכשיר את כספם מבלי להסתכן בהשלכות פליליות.

פורסם לראשונה באתר קרימינלי:
https://www.criminali.co.il/צוארון-לבן/articles/חובת-הדיווח-למס-הכנסה/עבירות-צוארון-לבן